לא ראויים לו

"סוס מת", "מעבר לשיא", "מסריח את הדשא", "למכור כל עוד יש מי שרוצה לקנות". אלה הם רק חלק מהביטויים שנכתבו בחודשים האחרונים על-ידי מי שמעידים על עצמם כאוהדי ריאל, שלא יכלו לסבול את העובדה שלכריסטיאנו רונאלדו לוקח זמן לחמם מנועים. ופתאום, כשהוא ברצף הבקעות מהטובים בקריירה שלו, כולם שוכחים מההספדים וחוזרים להלל בלי בושה. זה לא מגיע לו - ולנו לא מגיע אותו

1. לא צריך לחזור יותר מדי אחורה בזמן כדי להיזכר בגל ההספדים השנתי. כן, יש עוד כאלה שלא לומדים – או מסרבים ללמוד – שאת כריסטיאנו רונאלדו פשוט אי אפשר להספיד. בגיל 33, אחרי קיץ ארוך (שכלל גביע קונפדרציות), עם הרחקה מחמישה משחקים בפתיחת העונה והיעדרות מכל משחקי הגביע – אנשים לא קיבלו את זה שלוקח לו זמן להתניע. לוקח לו זמן לחמם מנועים. להיכנס לקצב. בתרבות האינסטנט שאנחנו חיים בה, אין סבלנות. גם אם קוראים לך כריסטיאנו רונאלדו.

לכותרות בתקשורת על כך שהוא ‘הרבה מעבר לשיאו’ כבר התרגלנו. זה ריטואל שחוזר על עצמו בכל עונה. אבל לדבר אחד קשה להתרגל – חוסר הסבלנות של חלק מהאוהדים. כן כן, אוהדים. אנשים שמעידים על עצמם שהם אוהדי ריאל, שחוגגים ניצחונות ומהללים את כריסטיאנו ממש עכשיו – בזמן שהמילים האלה נכתבות. עד לפני מספר שבועות, ברגעים הקשים, אותם אוהדים התבטאו אחרת לגמרי. חלקם קראו למכור אותו “כל עוד יש מי שמוכן לקנות”. אחרים טענו שהוא כבר לעולם לא יחזור להבקיע כבעבר ושהגיע הזמן להוריד אותו לספסל – ויש גם כאלה שהסתפקו רק בכינויי גנאי כמו ‘סוס מת’ או ‘מסריח את הדשא’.



ובעצם, ההתנהלות של אותם אוהדים מול כריסטיאנו היא תמונת מראה להתנהלות מול ריאל. כל עוד הכל עובד והתוצאות מגיעות – מהללים ומשבחים. אבל כשמגיע משבר? תקופה קשה? רגעים שדווקא בהם נדרשת תמיכה? שוכחים, בועטים ודורשים עריפת ראשים. ואם ככה מתנהגים אוהדים מסוימים בזמנים קשים, איך אפשר לצפות למשהו שונה מהתקשורת?

2. בחודש נובמבר האחרון, על רקע תוצאות מאכזבות בליגה וכשבמאזנו שער ליגה אחד (לעומת 12 של הסקורר המוביל באותה תקופה, ליאו מסי) – כריסטיאנו רונאלדו יצא בהצהרה. ברדיו ‘אונדה סרו’ דיווחו שהוא דיבר עם חבריו בחדר ההלבשה, הבטיח שהוא יסיים את העונה כמלך השערים – ואפילו מוכן להתערב על זה.

“אין מצב”, “איזה חומר הוא לוקח?” או “חי בסרט” היו רק חלק קטן מהתגובות הלועגות שההצהרה הזו עוררה. מוכרחים להודות שעל פניו, בהחלט אפשר לפרש הכרזה כזאת כהתנשאות ושחצנות שלא יובילו לשום מקום. אפשר, כל עוד לא מכירים את כריסטיאנו רונאלדו.

בזמן שעבר מאותו חודש נובמבר, כריסטיאנו הבקיע 17 שערים – יותר מכל שחקן אחר בליגה. הפער ממלכות השערים, שכבר היה 11 הפרש, נחתך בחצי. והתגובות כעת? התהפכו לתפארת. פתאום האמונה חזרה. פתאום נדלק האור – וכביכול נזכרים על מי אנחנו מדברים. על הסקורר המפלצתי, המבקיע הגדול בתולדות המשחק.

 

כריסטיאנו חוגג בגמר האלופות. אחרי שלושה חודשים הוא כבר חזר לספוג ביקורות

 

3. הכי קל ליפול למלכודת ולהעניק לתופעה הזו מסגרת – ‘אוהדים עם זיכרון קצר’. העניין הוא שזה הרבה יותר עמוק מזה. זה לא עניין של זיכרון, כי אם של כפיות טובה. של קלות בלתי נסבלת ללחוץ על ההדק כשהכל הולך הפוך. אם כריסטיאנו אכן היה סוס מירוץ (כמאמר ‘סוס מת’ שהודבק לו), אותם אנשים היו מרדימים אותו מזמן. אלא שלא רק שהסוס הזה לא מת, הוא חי, בועט ומנצח מירוצים ברעב לא-נורמלי להצלחה.

ועכשיו? עכשיו הכל טוב. עכשיו הוא שוב כריסטיאנו רונאלדו הגדול. עכשיו הוא שוב משמש את אותם אוהדים בוויכוחים ילדותיים מול אוהדי קבוצות אחרות, בקרב הנצחי על ‘שלנו גדול יותר’. כי עכשיו כריסטיאנו בתקופה טובה, אז אפשר להתפאר בו. עכשיו אפשר לתמוך בו, להעלות תמונות שלו בפייסבוק, לדבר עליו, לשבח אותו. עכשיו אפשר. עד לתקופה הקשה הבאה.

4. ההתנהלות הזו היא אולי תופעה נורמטיבית בקרב אוהדי כדורגל, אבל זה לא מפחית מהביזיון שלה. כי כריסטיאנו רונאלדו שמבקיע צמד מול פסז’ וזוכה לאהדה – הוא אותו כריסטיאנו רונאלדו שמחמיץ מול לבאנטה וזקוק לתמיכה. כריסטיאנו שלא מפסיק לנפץ שיאי הבקעות – הוא אותו כריסטיאנו שלפעמים עובר עליו יום רע במשרד. אפילו יומיים רעים. אפילו חודש או חודשיים. זה אותו שחקן, זו אותה מפלצת כדורגל.

הקלות הזו, בה מתעלמים מכל מה שעשה, עושה ועוד יעשה – רק כי בתקופה הנוכחית הוא לא מספק את אותם המספרים שכולנו התרגלנו אליהם – היא סיבה להתבייש. לא פחות. ולא, זה שעכשיו כולם מאוחדים חזרה מאחוריו לא מפחית בגרם מתחושת הביזיון של התקופה החלשה יותר.

כל עוד הקולות האלה נשמעים מבחוץ, מאוהדי יריבות או מכלי התקשורת, עוד אפשר לחיות עם זה. אבל כשזה מגיע מתוכנו, מתוך קהל האוהדים, זה כואב אפילו יותר. כולנו, כקהל, בין אם בתגובות בפייסבוק בישראל או בשריקות בוז ביציעי הברנבאו במדריד, שותפים לבושה. שותפים לביזוי. וכל עוד אנחנו לא יוצאים נגדם בקול ברור, גם אנחנו – בדיוק כמו אותם מבזים – לא ראויים ליהנות מכריסטיאנו רונאלדו. לא ראויים לחוות את כריסטיאנו רונאלדו. היחס הזה לא מגיע לו – ולנו לא מגיע אותו.

 

 





הגב

avatar
  Subscribe  
מעקב אחרי דיון