תיהנו, כל עוד זה נמשך

כמו כל דבר טוב, גם תקופת הזהב שאנחנו חווים תגיע יום אחד לסיומה. לא משנה איך ומתי יסתיים סיפור האגדה של ריאל מדריד הנוכחית, ואפילו אם זה יקרה כבר הערב - שום דבר כבר לא ייקח ממנה את המקום בהיסטוריה. את הרגעים האלה, גם אם יש בהם מימד של לחץ, צריך לדעת לנצור - כי יגיע היום שנתגעגע אליהם

באחד הריאיונות לקראת משחק הגמר, הסביר הקפטן סרחיו ראמוס שהפעם מדובר במשהו אחר. “זה רגע היסטורי”, הוא אמר בהתרגשות. “אנחנו יכולים להפוך לאגדות”. ראמוס התייחס בכך לאפשרות הכמעט-דמיונית שריאל תניף גביע אלופות שלישי ברציפות – דבר שלא הושג על ידי אף מועדון בהיסטוריית הפורמט המודרני של המפעל, ונעשה בסך הכל שלוש פעמים בתולדות גביע אירופה לדורותיו (על ידי ריאל בשנות ה-50, אייאקס ובאיירן מינכן בשנות ה-70).

קשה לחלוק על דבריו של שחקן כל כך גדול כמו סרחיו ראמוס, שראה דבר או שניים בכדורגל העולמי, אבל הפעם הוא טועה. כלומר, אין ספק שזכייה שלישית ברציפות של ריאל מדריד תכניס את הקבוצה הנוכחית לרשימה מאוד מאוד מצומצמת וייחודית של הקבוצות הגדולות בהיסטוריית המשחק. אבל ‘אגדות’? ובכן, סרחיו. מבזק חדשות בשבילך: אתם כבר כאלה.



כן, ריאל מדריד הנוכחית היא כבר עכשיו קבוצה אגדית – ולא משנה בכלל מה תהיה תוצאת הסיום בקייב. גרעין השחקנים הזה, שספג כל כך הרבה מהלומות וביקורות עד שהגיע זינדין זידאן ועשה סדר, אחראי על הופעה רביעית בגמר ליגת האלופות בתוך חמש שנים. מטורלל אפילו לכתוב את זה.

עד 2014, הגביע הראשון של הקבוצה הנוכחית, ריאל לא הייתה במעמד הגמר במשך 12 שנים רצופות. ומאז? ארבעה גמרים בחמש שנים, עם שלוש זכיות – שתיים מהן רצופות – ואפשרות לאחת נוספת בקייב. ברקע של כל זה יש שמונה עליות רצופות לפחות לשלב חצי הגמר – שיא כל הזמנים. הקבוצה האחרונה שהצליחה להגיע לכל כך הרבה גמרים בזמן כל כך קצר ולרשום אחוזי הצלחה שכאלה היא ריאל מדריד של שנות ה-50. זו האגדית של די-סטפנו ופושקאש.

כן כן, במשך שישים שנה ויותר אף קבוצה – אבל ממש אף קבוצה – לא הצליחה לשמר שליטה כל כך אבסולוטית במפעל הכי יוקרתי בעולם. אייאקס של קרויף הייתה קרובה לזה, באיירן של בקנבאואר קצת פחות וברצלונה של פפ – שכולם כל כך נהנים להאדיר – לא הייתה אפילו בכיוון. אף קבוצה לא כבשה ככה את אירופה… עד ריאל מדריד הנוכחית. עד חבורת השחקנים בלבן, שתעלה ממש עוד מעט על כר הדשא של איצטדיון אולימפיסקי כדי להמשיך בסיפור האגדה שלה.

ניצחון וזכייה נוספת רק יוסיפו לאגדה. הפסד? לא יוריד גרם ממה שהקבוצה הזאת השיגה. לא יפגע אפילו מעט בסיפור שנספר לנכדים על עלילות סרחיו ראמוס וכריסטיאנו רונאלדו, שרמסו וקטלו כל יריבה שעמדה בדרכם.

 

 

ובעצם, זה כל העניין. כמו כל דבר טוב, גם לתקופת הזהב ההיסטורית הזאת יהיה סוף. זה עניין טבעי. גם השנים החלומיות האלה, של הופעה כמעט קבועה במעמד הגמר של ליגת האלופות – המשחק שכל שחקן חולם לשחק בו – גם הן יסתיימו בסופו של דבר. בין אם תגיע אחריהן עוד בצורת ארוכה או תקופת זהב חדשה, לקבוצה הזאת – לגרעין השחקנים הזה – יש תאריך תפוגה.

לא משנה מה יקרה הערב בקייב, כולם צריכים לנצור את הרגעים האלה ולהתרפק על כל אחד מהם – מראשי המועדון, דרך אנשי הצוות, עבור בשחקנים ועד אחרון האוהדים. כולנו, כל משפחת ריאל מדריד, צריכה ליהנות מכל רגע כל עוד אפשר. כל עוד זה נמשך. כל עוד זה קורה בימי חיינו. כולנו צריכים לברך על שאנחנו זוכים לחוות את התקופה הזאת, לא משנה מתי ואיך היא תסתיים.

אנחנו עדים לקבוצה היסטורית, במלוא מובן המילה. היסטורית. כזו שמשיגה דברים שבמשך דורות שלמים, במועדונים שונים, רק פינטזו עליהם. דברים שקשה לדמיין שיהיה מי שישחזר, בוודאי בעתיד הנראה לעין. דברים שידברו עליהם עוד הרבה מאוד שנים קדימה. הרבה שנים.

אז כשאתם צופים הערב במשחק, לצד הלחץ והרצון לזכות – נסו להבין את שעיניכם רואות. נסו לעכל את התקופה שאתם חיים בה. נסו להעריך, לנצור ולהודות על כל רגע של ריאל מדריד הנוכחית. נסו ליהנות ממנה, כל עוד זה נמשך.

 





הגב

היה הראשון להגיב

avatar
  Subscribe  
מעקב אחרי דיון