מהמלחמה ועד כדור הזהב: סיפורו של לוקה מודריץ’

רצח סבו לנגד עיניו, הבריחה מאש התופת יחד עם המשפחה ודרך התלאות שעברה מבוסניה וקרואטיה - עד למועדון הגדול בעולם, ריאל מדריד. הזוכה המאושר בכדור הזהב רחוק מלהיות כוכב או אתלט-על, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך ראוי לפרס

“מודריץ’ מדהים”, אמר בסוף השבוע מאמן ריאל מדריד, סנטיאגו סולארי. “אני לא יודע מאיפה הוא הביא את הכישרון שלו, אבל זה כנראה נובע מהאופי החזק שיש לו אחרי שנאלץ להתמודד עם מצבים קשים במקום בו הוא גדל. הוא דוגמה עבור כולנו”.

לוקה מודריץ’ רחוק מלהיות שחקן של מספרים. הוא לא מבקיע בצרורות, גם לא ממש מחלק בישולים לכל דורש. הוא לא וירטואוז, לא הכי מהיר, לא הכי חזק, לא הכי חסון ולא ממש מותיר אחריו שובל של אבק כוכבים. למעשה, הוא בחור מתבגר (33) בגובה ממוצע מינוס (1.72 מ’) ורעמת שיער שרחוקה מלהיות אופנתית. בעצם, לוקה מודריץ’ הוא הדבר הכי רחוק מסטיגמת כוכבי הכדורגל הזוהרים. וכדי להבין עד כמה הוא רחוק מזה, צריך לחזור אחורה לסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת.



זאטון אוברובצ’קי הוא כפר קטנטן בדרום מערב קרואטיה. מאות תושבים בלבד מתגוררים בשטחו. בין גבעות ושבילים צצים שלטים המכווינים לחלקות השונות שמרכיבות את הכפר. על אחת מהן מצוינת הכתובת ‘מודריצ’י’. ושם, במקום הנידח והמרוחק הזה, גדל מי שלימים יהפוך לשחקן הטוב בעולם – לוקה מודריץ’.

 

 

בן לאימא ראדויקה עובדת במפעל טקסטיל ואבא שטיפה מכונאי רכב, לוקה הקטן חי חיים צנועים בנוף פסטורלי ושקט. אלא שבאותם הימים היה זה מצב מתוח בקרואטיה, שביקשה להשתחרר מיוגוסלביה ולצאת לדרך אוטונומית – מה שהוביל לפריצתה של מלחמת עצמאות במדינה. לא עבר הרבה זמן עד שהמלחמה הקשה הגיעה לפתח ביתו של מודריץ’. אבל ממש לפתח ביתו.

“לוקה ראה במו עיניו איך רצחו את סבא שלו. למשפחה לא הייתה שום ברירה אלא לברוח אל העיר, אחרת היו הורגים אותם ביערות”, סיפר ז’וסיפ באילו, המנהל הספורטיבי של קבוצת הכדורגל NK זאדאר – לימים התחנה המקצוענית הראשונה של מודריץ’.

המשפחה של לוקה אכן ברחה מהמלחמה. 10 שעות נסיעה מהכפר הקטן לעיר הגדולה הקרובה ביותר – זאדאר. היא התמקמה במלון דירות קטן בעיר, שם שיחק לוקה עם ילדים פליטי מלחמה אחרים. אלא שבניגוד לשאר, הכישרון של הילד הצנום צד את עיני אחד העובדים במלון – שמיהר ליצור קשר עם אנשי קבוצת הכדורגל המקומית NK זאדאר. הוא קרא להם לבוא ולראות אותו במו עיניהם. משם הדרך לתחילת המסע הייתה קצרה.

“הוא לקח את הכדור וכדרר אותו כמו שעושים בחורים בני 20, בעוד הוא היה בן 7-8”, סיפר סבטקו קוסטיץ’, נשיא המועדון, על הכישרון שראה מהילדון הבלונדיני. “לוקה עבר לא מעט מוקשים לאורך חייו ותמיד ידע להתעלות עליהם. זה מראה עד כמה הוא גדול”, הוסיף רוברטו בוטונאץ, מאמנו לשעבר.

 

 

המלחמה חלפה, לוקה ומשפחתו התמקמו בזאדאר ואחרי מספר שנים במחלקות הילדים והנערים של NK המקומית – הוא עשה את המעבר הגדול הראשון. זה קרה בגיל 16, אז חתם במועדון המפואר של דינמו זאגרב.

בשלב ראשון הוא הושאל לז’רינסקי מוסטאר הבוסנית, בה ערך את משחקו המקצועני הראשון. בסיום אותה עונת השאלה, כשהוא עדיין לא בן 18, הוא הוכתר לשחקן העונה בליגה המקומית. בעונה שלאחר מכן חזר לקרואטיה, הושאל לאינטר זאפרסיץ’ – וסיים איתה במקום השני, מרחק שתי נקודות בלבד מאליפות. זה שכנע את דינמו זאגרב, שהחזירה אותו לשורותיה.

ארבע עונות שיחק מודריץ’ במדי דינמו זאגרב – ובכולן זכתה הקבוצה באליפות. עונה אחרי עונה, הבחור הצנום עשה קסמים על כר הדשא, הוביל את קבוצתו לתארים – ומשך את תשומת לבם של סקאוטרים מרחבי היבשת (כן, כולל של מכבי תל אביב).

צ’לסי, מנצ’סטר יונייטד, ארסנל וניוקאסל (כשעוד הייתה שם גדול) הובילו את המאבק על שירותיו של לוקה הצעיר. קווין קיגן, שאימן אז את ניוקאסל, הודה בתקשורת: “אם הייתי צריך לבחור קשר אחד מאירופה כדי לחזק את הקבוצה שלי, אין ספק שהייתי בוחר בלוקה”. בסופו של דבר, טוטנהאם הייתה זו שעקפה את כולן. 20 מיליון יורו שילמו התרנגולים והנחיתו את מודריץ’ בן ה-22 בלונדון. לוקה הקטן, פליט המלחמה, הגיע לליגה הגדולה בעולם.

 

 

ארבע עונות העביר לוקה על הבמה המרכזית של הפרמיירליג. 160 הופעות הוא רשם במדיה הלבנים של טוטנהאם, בהן הבקיע 17 שערים ובישל עוד 27. אבל אלה לא היו המספרים שהוסיפו למשוך את עיניהם של סקאוטרים מהקבוצות הגדולות ביבשת. זה מגע הקסם. ראיית המשחק. חוכמת המשחק. הניצוץ שהיה לו עם הכדור. אלה הדברים שגרמו בסופו של דבר למועדון הגדול בעולם, ריאל מדריד, לשים עליו את ידיו.

ההתחלה לא הייתה פשוטה עבור מודריץ’. בסיום עונת הבכורה שלו, היו שכינו אותו ‘בלוף’. לא מעט כלי תקשורת ברחבי העולם, כולל כאן בארץ, הכניסו אותו לרשימת הפלופים – שחקני הרכש הכושלים ביותר באותה העונה. אבל לוקה, פליט המלחמה שראה את סבו נרצח לנגד עיניו ונאלץ להתחיל מחדש בעיר אחרת – לא נרתע מעוד מכשול. בדיוק להיפך.

 

 

בקיץ האחרון החל מודריץ’ את עונתו השביעית במדי הבלאנקוס של ריאל מדריד. כמו לכל אורך הקריירה, הוא לא מתהדר במספרים יוצאי דופן. למעשה, רק אחת לחמישה משחקים הוא מספק בישול או שער – נתון סביר ובינוני. אבל כמו שהמספרים שלו בינוניים, כך הערך העצום שלו לקבוצה בלתי ניתן להבנה.

לוקה מודריץ’ הוא גיבור תרבות של הכדורגל הקרואטי. הוא קפטן הנבחרת, שסחף אחריו מדינה שלמה כל הדרך לגמר מונדיאל היסטורי. הוא חלק בלתי נפרד מחוליית הקישור שהניעה את ריאל מדריד להישגים בלתי נתפסים ושלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. הוא ברומטר. הוא בכל מקום על המגרש, כל הזמן.

מודריץ’ הוא לא הכדורגלן הטוב ביותר. הוא בוודאי לא שחקן של מספרים. הוא לא בנוי כספורטאי-על. הוא לא חייזר מכוכב אחר. הוא אנושי. הכי אנושי שיש. עם עבר נוראי וצלקות שמלוות אותו בכל רגע. אבל דווקא בגלל המקום הכל-כך נמוך בו החל את המסע, דרך התלאות שנאלץ לעבור חיזקה אותו בכל צעד. הוא הלך והתחשל ככל שהתקדמה הדרך, עד שהגיע לפסגה.

“כנראה שהכישרון שלו נובע מהאופי החזק שיש לו, אחרי שנאלץ להתמודד עם מצבים קשים במקום בו גדל”, אמר עליו סולארי – והעריך נכונה. אחרי עשר שנים בהן הפוקוס היה על שתי האגדות כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, עולם הכדורגל עצר לרגע וחישב מסלול מחדש. הפעם, הוא לא בחר לכוון את אור הזרקורים לעבר הכוכב הכי גדול – אלא לעבר זה שעשה יש מאין. זה שחווה, שהתחשל, שהתחזק – והביא את האופי הזה אל המגרש. זה שהחל כפליט מלחמה ועשה את הדרך הארוכה אל הטופ העולמי. זה האיש שזכה בכדור הזהב. וכמה שהוא ראוי לזה.

 

 





הגב

avatar
  Subscribe  
מעקב אחרי דיון