האמונה בויני והמהפכה של סולארי: סיכום הדרבי

השינוי שהביא איתו המאמן הארגנטינאי, השיפור הדרמטי בנתוני הקבוצה תחתיו, ההשתלבות של ויניסיוס שמגובה גם במספרים – והתחושה שריאל מדריד השיבה את מה שאיבדה בתחילת העונה: כוח ההרתעה. מדור אימוג’יסטה מסכם את הניצחון על אתלטיקו

כשסנטיאגו סולארי קיבל לידיו את ריאל מדריד החבולה שלאחר התבוסה בקלאסיקו, המצב בליגה היה קטסטרופלי – לא רק בתחושה, אלא גם במספרים. תחת ז’ולן לופטגי, הבלאנקוס שיחקו 10 מחזורי ליגה והתמקמו במקום התשיעי, עם נתון מזוויע של 14 נק’ מ-30 אפשריות (47% הצלחה). גם יחס השערים היה רחוק מלהשביע רצון, כשריאל עמדה על 14 שערי זכות (ממוצע של 1.4 למשחק) ו-14 שערי חובה (ממוצע זהה).

הדרבי מול אתלטיקו היה משחק הליגה ה-13 של ריאל עם סולארי על הקווים – והנתונים השתפרו בצורה דרמטית. תחת ידו של הארגנטינאי, הבלאנקוס השיגו 31 נק’ מ-39 אפשריות – 79% הצלחה. גם יחס השערים השתנה לטובה – 26 שערי זכות (2 בממוצע למשחק) לעומת 13 ספיגות (1 למשחק). השיפור הניכר השפיע גם על המצב בטבלה, כשריאל זינקה למקום השני.



‘אפקט חילופי המאמנים’ נותן את אותותיו בדרך כלל לשבוע-שבועיים, או במקרים קיצוניים לחודש. אצל סולארי, כך מתברר, האפקט הזה רק הולך ומתעצם ככל שעובר הזמן – והנתונים מחזקים זאת שבוע אחרי שבוע.

 

 


ויניסיוס ג’וניור קיבע את מקומו כשחקן הרכב בריאל מדריד. זה לא רק האמון שנותן בו סנטיאגו סולארי, שהעניק לו את חולצת ה-11 גם בקלאסיקו וגם בדרבי. עכשיו הוא מקבל את האמון משחקני הקבוצה עצמם, וזה מגובה במספרים – 45% אחוז מההתקפות של ריאל בדרבי עברו דרך ויניסיוס באגף שמאל. מספר דומה – 45.7% – נרשם בקלאסיקו. גם בגומלין הגביע מול ג’ירונה הקבוצה תקפה ב-50% מהמקרים דרך ויניסיוס – לעומת 29% בלבד של התקפות מהאגף של ואסקס.

הנתונים האלה הם ה-מבחן בנוגע להשתלבות של ויני בקבוצה. הוא לא אפיזודה חולפת, הוא לא עוד ילד פלא מוכשר – הוא שחקן לגיטימי באלופת אירופה, ששחקני אלופת אירופה סומכים עליו ומחפשים אותו. אפשר כבר לקבוע סופית, רשמית וחגיגית: תוך ארבעה חודשים בלבד, ויניסיוס ג’וניור התאקלם בריאל מדריד. והוא בסך הכל בן 18.

 

 


במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן ריאל מדריד, סנטיאגו סולארי דיבר על הצורך לשחק “עם ביצים”. הוא כמעט בז לרכרוכיות שהציגו הבלאנקוס בשבועות האחרונים עם ז’ולן לופטגי, וניסה להבהיר שהדרך היחידה להיחלץ מהמצב הזוועתי היא באמצעות תעוזה ואומץ. על פניו, הדברים הללו הסתמנו כמו מונולוג של מאמן חדש שמנסה להראות שהוא מביא איתו שינוי – אבל ככל הנראה יתיישר עם ההרגלים ככל שיעבור הזמן. ואז הגיע הדרבי.

ההחלטה של סולארי לפתוח עם סרחיו רגילון מול אתלטיקו, על חשבון מרסלו שחזר אל הספסל, היא הצהרה דרמטית – לא פחות. שטיקים וגימיקים אפשר לעשות מול ג’ירונה או במשחקי גביע, ולמכור ‘שינוי בתפיסה’ בלי להסתכן יותר מדי. אבל סולארי, כאמור, באמת ובתמים התכוון למה שאמר – וזרק אל המים העמוקים של משחק חוץ מול היריבה העירונית ילדון שעד לא מזמן שיחק בליגה השלישית.

העניין הוא שלמרות הקושי הגדול להודות בזה, מסתמן שסולארי צודק בכל החלטה. כלומר, לא מדובר בספסול של מרסלו כאקט מחאתי והצהרתי ‘אני הבוס’. סרחיו רגילון באמת ראוי לעלות בהרכב, ואם עוד היה למישהו ספק – הוא הציג דרבי פנטסטי, הן במישור ההגנתי והן במישור התרומה להתקפה. לכך קדמו ההחלטות לפתוח עם מרקוס יורנטה בקלאסיקו (שהתברר כבינגו, עד שנפצע והוחלף) או הקרדיט המתמשך לויניסיוס ג’וניור. גם שילובו של אלברו אודריוסולה, שחקן שלא נספר תחת לופטגי, הפך אותו לשחקן לגיטימי בריאל.

סולארי, במלוא התעוזה והאומץ, בונה את ריאל מדריד מחדש תוך שבירת מוסכמות ופתיחת התחרות על המקום בהרכב – דבר שרק מחזק את הקבוצה, והדבר בא לידי ביטוי בתוצאות. בין אם יישאר על הקווים בעונה הבאה או יוחלף במאמן בעל-שם בקיץ, את הזרעים שהוא זורע העונה המועדון יקצור בשנים הבאות – וראוי להעריך אותו על כך כבר עכשיו.

 

 

לפני חודשיים, עם היוודע תוצאות הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות, הנטייה של רבים הייתה לקבוע שריאל מדריד לא תעבור את אייאקס. הדבר היה נכון לפרשנים, אנשי ספורט – אבל גם לאוהדים, כולל כאלה של ריאל מדריד עצמה. משהו בדינמיקה לא עבד. המכונה המשומנת של זידאן את רונאלדו נראתה מקרטעת ללא השניים. התחושה הייתה שאין לבלאנקוס את האופי הדרוש כדי לאיים על איזשהו תואר העונה.

עברו חודשיים, וכל הפרשנויות התהפכו. שימו בצד את הכושר הירוד בו נמצאת אייאקס בשבועות האחרונים (ניצחה רק פעם אחת בארבעת מחזורי הליגה האחרונים בהולנד). הסיפור הוא ריאל מדריד, שמשחק אחרי משחק צוברת עוד ועוד ביטחון – עד שאף אחד כבר לא מזכיר את שמם של כריסטיאנו או זיזו. העוצמות של ריאל כמועדון, כקבוצה וכאלופת אירופה גאה חזרו בדיוק בזמן – לקראת השליש האחרון של העונה.

המומנטום הפנטסטי שהקבוצה נמצאת בו, ההתעלות בכושר של כל השחקנים, העומק שנוצר בספסל לאור השתלבות הצעירים והתוצאות הנהדרות גם במגרשים קשים – כולל תיקו בקמפ-נואו וניצחון במטרופוליטנו – כולם יחד משיבים לריאל מדריד את מה שאיבדה עם פתיחת העונה המזוויעה: כוח ההרתעה.

הדיון עכשיו הוא לא בהכרח ‘האם ריאל מדריד תעבור את אייאקס’. הדיון – במלוא הזהירות והצניעות – הופך לאטו לשאלה ‘האם ריאל מדריד יכולה ללכת עד הסוף, בכל הזירות’. אם זה יקרה או לא, נדע בסיום העונה. אבל לבינתיים, אפשר לחזור ולחייך: ריאל מדריד שלנו חזרה. וכמה שהתגעגענו.

 





אולי יעניין אותך גם...

הגב

avatar
  Subscribe  
מעקב אחרי דיון