ריאל מדריד הפכה לאימפריה. האיצטדיון המפואר, קהל האוהדים שרק צמח עם הזמן והנשיא ברנבאו שלא מפסיק לחלום בגדול. אחרי שיזם את בנייתו של ‘צ’מרטין החדש’, התפנה ברנבאו לפתח את ריאל מדריד כמועדון מוביל מקצועית. הוא ארגן מחדש את כל מחלקות המועדון, למה שיהפוך בעתיד לרף שעליו מתבסס כל מועדון מקצועני. ברנבאו גייס צוות מקצועי וארגוני לכל מחלקה במועדון, דוגמת ריימונדו סאפורטה האגדי שקיבל על עצמו את ניהול קבוצת הכדורסל של ריאל מדריד.

אך לא רק להווה דאג ברנבאו, כי אם גם לעתיד. במהלך שנות ה-50 ותחת ניהולו, הקים שחקן העבר מיגל מאלבו את אקדמיית הנוער של ריאל מדריד – ה’קאנטרה’. בכך רצה להבטיח הנשיא שהמועדון יוכל לדאוג, לפתח ולהכשיר את דור השחקנים הבא. במקביל, המשיך ברנבאו את אסטרטגיית המועדון להחתמת כוכבי-על מספרד ומחוצה לה. אחרי זאמורה, קיריאקו וחקינטו קווינקוסס בשנות ה-30, שמות כמו מיגל מוניוז, הקטור ריאל, פרנסיסקו חנטו ואלפרדו די סטפנו – אגדות חיות – הצטרפו למועדון.

אגדה חיה. די סטפנו חוגג במדי ריאל מדריד

חברי המועדון ראו את סנטיאגו ברנבאו, אותו ילד שצבע גדרות במגרש הישן וצעד במעלה הדרך כשחקן, מאמן ונשיא, ולא ידעו איך להודות לו על תרומתו הבלתי נתפסת לפריחתו של מועדון ריאל מדריד. ולכן, ב-4 בינואר 1955 החליטו חברי המועדון להנציח את פועלו של סנטיאגו ברנבאו למען ריאל וקראו ל’צ’מרטין החדש’, אותו הקים ויזם הנשיא, על שמו – איצטדיון סנטיאגו ברנבאו. את הנשיא המעמד בהחלט ריגש, אך זה לא הסיט אותו מדרכו וחלומו – להפוך את ריאל מדריד למעצמה בקנה מידה עולמי.

במקביל באותן שנים, הכדורגל בכל רחבי היבשת שוחק ברמה הגבוהה ביותר. בהתחשב בעובדה הזו, העיתונאי הצרפתי הנודע גבריאל האנוט פינטז על טורניר שיאחד את כל אותן קבוצות גדולות ממדינות אירופה. חברו ז’אק פראן הצטרף לפרוייקט, ויחד הם החלו לעבוד על חוקים ותקנות שבהמשך הדרך יהיו הבסיס להקמתה של התאחדות הכדורגל האירופאית – אופ”א. הצעתם של שני העיתונאים מצאה חן בעיני מגזין ל’אקיפ הצרפתי, שהחליט לקחת חלק פעיל בארגון הטורניר. הם כינסו ועדה מיוחדת, שמטרתה לתכנן באופן מעשי את קיומו של הטורניר. אחד מבכירי אותה ועדה היה סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל מדריד.

בשנת 1955 החלום הפך למציאות. חברי הועדה בחרו את 16 הקבוצות האהודות והמעוטרות ביותר באירופה והוציאו לדרך את גביע אירופה הראשון בהיסטוריה. בין המשתתפות היו ספורטינג ליסבון, מילאן, ראפיד וינה, פ.ס.וו איינדהובן, אנדרלכט וכמובן שגם ריאל מדריד. גם צ’לסי זומנה לטורניר ההיסטורי, אך התאחדות הכדורגל האנגלית אסרה עליה לקחת בו חלק כדי שלא תוסח דעתה מהליגה המקומית.

ב-4 בספטמבר יצאו המשחקים לדרך, במתכונת פלייאוף של שמינית גמר. ריאל מדריד עמוסת הכוכבים פגשה את סרווטה השווייצרית ורמסה אותה 0:7 בסיכום שני משחקים. ברבע הגמר פגשה ריאל את פרטיזן היוגוסלבית, מחצה אותה 0:4 במשחק הראשון – ועלתה שלב למרות הפסד 3:0 בגומלין. בחצי הגמר התמודדה ריאל עם מילאן האיטלקית, אימפריה בהתהוות בעצמה. זה לא הפריע לבלאנקוס, שניצחו במשחק הראשון במדריד 2:4. בגומלין ניצחו הרוסונרי 2:1 משני פנדלים, ובכך פינו את הדרך לריאל מדריד אל גמר גביע אירופה הראשון אי פעם.

ב-13 ביוני 1956, בפארק דה פראנס שבפריז (בכל זאת, הטורניר נוסד בצרפת), זה קרה: ריאל מדריד מצד אחד, סטאד ריימס מצד שני – גמר גביע אירופה. שני שערים מהירים של הצרפתים העלו אותם ליתרון 0:2 בתוך 10 דקות בלבד. את שחקני ריאל מדריד זה לא ריגש במיוחד, ועד הדקה ה-30 הם השוו ל-2:2 משערים של די סטפנו וריאל. הידאלגו הצרפתי החזיר את ריימס ליתרון בדקה ה-62, אבל שער של מארקיטוס ואחד נוסף של ריאל קבעו את תוצאות הסיום – 3:4 לריאל מדריד, גביע אירופה הראשון לבן!

גביע אירופה ראשון!

האימפריה עליה פינטז סנטיאגו ברנבאו לא הפסיקה לרמוס את כל מה שעמד בדרכה. גם בליגה הספרדית ובעיקר בגביע אירופה. במקביל, ריאל מדריד התחזקה מידי שנה בעוד ועוד שחקני רכש, כשמעל כולם היה זה פרנץ פושקאש. כוכב נבחרת הונגריה – אחד מגדולי הווינגרים שידע המשחק – שידרג עוד יותר את החלק הקדמי של ריאל מדריד, למה שיוכתר עם הזמן לחוד שהוביל את אחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים. סיבה טובה לחשוב כך מצוייה בארון התארים של ריאל מדריד, בו שוכנים בכבוד כל חמשת גביעי אירופה הראשונים בהיסטוריה. כולם ככולם הגיעו, שנה אחרי שנה אחרי שנה, לבירת ספרד. ככה נראית אימפריה.

TITLES

ליגת אלופות

5 גביעי אירופה

 

*

אליפות

4 אליפויות

 

*

הגביע הביניבשתי

1 גביע ביניבשתי