ההצלחה המסחררת של העשור הקודם לא סינוורה את סנטיאגו ברנבאו, שהמשיך כל העת לחשוב איך משפרים את המכונה של ריאל מדריד. בשנת 1962 הוא החתים חלוץ צעיר בן 22, אמנסיו אמארו. ‘הקוסם’ כינו אותו באותה תקופה, אחרי שהיה מגיבורי העלייה של דפורטיבו לה קורוניה לליגה הראשונה. מיד עם מעברו לשורות ריאל מדריד הפך אמארו לשחקן פותח באגף הימני של ההתקפה, שם הרשים בהופעות גאוניות ממש מהרגע הראשון.

הרכש של ברנבאו הוכיח את עצמו בענק, והקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד לא הפסיקה לגרוף תארים. במקביל, ברנבאו המשיך לטפח את דור העתיד של המועדון, כשב-18 במאי 1963 חנך את ה’סיודאד דפורטיבה’ (עיר הספורט) של ריאל מדריד, שכללה את האקדמייה לנוער. מגרשי כדורגל, כדורסל, טניס, אתלטיקה ובריכות שחייה – הכל מהכל. הפרוייקט העצום הזה קידם את ריאל מדריד לראש החץ של פיתוח הדור הבא, ומשך כישרונות רבים אל האקדמייה מתוך רצון להפוך לכוכבי העתיד של המועדון מבירת ספרד.

 

סיודאד דפורטיבה. הקידמה הגיעה למועדון ריאל מדריד

 

בזמן שהדור הבא מתפתח, אגדות העבר מסיימות את דרכן. ב-1962 עזב את הקבוצה פרנץ פושקאש. שנתיים אחריו, ב-27 במאי 1964 ו-11 שנים אחרי שהגיע למועדון, אלפרדו די סטפנו נפרד אף הוא מריאל מדריד. 308 שערים כבש הבלונדיני הארגנטינאי במדי הבלאנקוס (מלך השערים בכל הזמנים באותן שנים). שני הכוכבים, שהגיעו במסגרת חיזוקה של ריאל עם שחקנים מחוץ לספרד, היו מהגורמים המשמעותיים ביותר להפיכתה של ריאל למעצמה העולמית שהייתה ונשארה עד היום.

עם סיום דרכם של הכוכבים הזרים במועדון, קיבלה הקבוצה אופי מקומי מוחלט עם שחקנים ספרדיים בלבד. פרנסיסקו חנטו (השריד היחיד לקבוצת הענק שזכתה בחמישה גביעי אירופה) הוביל כקפטן קבוצה של כישרונות צעירים וספרדיים, דוגמת חוסה ארקיסטיין, פאצ’ין, פדרו דה פליפה, סאנצ’יס, פירי, זוקו, פרננדו סרנה, אמנסיו אמארו, ראמון גרוסו ומנואל ולאסקס. חבורה של צעירים, מרביתם עם שיער ארוך בסגנון היפי (ברוח אותם ימים). אחרי שעיתון ה’מארקה’ זרם על המראה ההיפי והלביש ארבעה משחקני הקבוצה בסגנון של להקת הביטלס שפרחה באותן שנים, זכתה הקבוצה לכינוי ‘קבוצת יה-יה’ (Ye-Ye) על שמו של הפזמון ‘Yeah, yeah, yeah’ משיר הביטלס ‘She Loves You’.

 

אמנסיו אמארו. היה חלק משמעותי בקבוצת הצעירים החדשה

 

שנתיים אחרי עזיבתו של די סטפנו ותחילת דרכה של קבוצת ה’יה-יה’, חזר גביע אירופה למדריד עם ניצחון 1:2 על פרטיזן בגמר 1965/6. אם גביעי אירופה הפכו למצרך נדיר במדריד, הסיפור היה שונה לחלוטין בליגה המקומית – לא פחות משמונה אליפויות (!) גרפה ריאל מדריד לארון התארים במהלך העשור הזה. גם בלי כוכבי ענק מחו”ל, מועדון הכדורגל של ריאל מדריד הוכיח שהוא השליט המוחלט של הכדורגל הספרדי.

TITLES

ליגת אלופות

1 גביע אירופה

 

*

אליפות

8 אליפויות

 

*

גביע

2 גביעי מלך