בנזמה בריאיון: “הדלת שלי תמיד פתוחה בפני פלורנטינו”

חלוץ ריאל ניצל את פגרת הנבחרות כדי להעניק ריאיון נרחב בספרד, בו התייחס לעבר להווה ולעתיד: “ההתחלה במדריד הייתה קשה. לא הייתי ערוך לזה נפשית”. המודל לחיקוי: “רונאלדו הברזילאי”. והמשך דרכו: “יש לי חוזה עד 2022 ונראה מה יהיה”

כרים בנזמה התראיין לתכנית הטלוויזיה של המדרידיסטה חורחה ולדאנו והתייחס למספר נושאים.

לא מרבה להתראיין
“אני מתראיין יותר מבעבר, אבל הדבר החשוב בשבילי הוא לדבר על הדשא”.



איך הכל התחיל
“היו לי חיים רגילים. שיחקתי כדורגל עם החברים ברחוב, שם היו לי הנגיעות הראשונות בכדור. שם אתה לומד הכי טוב, כי יש הרבה ילדים שמשחקים ורק כדור אחד”.

המשפחה
“יש לי ארבעה אחים וחמש אחיות. ההורים שלי לימדו אותי תמיד לכבד אנשים. אם יש אדם מבוגר ממך שמדבר, אתה סותם את הפה ומקשיב לו. למדתי את הסמכות הזאת. לא השתניתי מבחינת הכבוד לחיים שהיו לי. אני עדיין כרים, וכשאני יכול לטוס לצרפת אני חוזר לשם. שני אחים שלי ניסו להיות כדורגלנים, אבל לא היו מוכנים להשקיע ולהקריב את מה שנדרש. שיחקתי כדורגל אפילו עם אימא שלי. היא לא אהבה את זה יותר מדי, אבל הייתה שם בשבילי. אבא שלי היה הרבה יותר תובעני. זה לא שהוא רצה לפגוע בי, אבל הוא דרש ממני המון כי רצה שאגיע לרמות הגבוהות. מבחינתו, כדורגל היה רק שערים והוא רצה שרק אבקיע. היום אני יכול לדבר איתו על כדורגל באופן נרחב יותר, כי הוא מבין מה אני עושה על המגרש”.

החתימה בליון
“הייתי בן 8. התחלתי בגיל הזה וכבר הייתי מתאמן 3-4 ימים בשבוע. עד שהייתי בן 14-15 שיחקתי כדורגל מבלי להיות מקצוען, אבל בנקודה הזאת היה לי מאמן שדירבן אותי המון ונתן לי ביטחון. הוא איפשר לי להתפתח. הוא אמר לי “יש לך כישרון, אבל אתה גם צריך לרוץ”. ולמדתי מזה. בזכותו עשיתי את קפיצת המדרגה ובגיל 17 הגעתי לכדורגל המקצועני. אני מאמין שלכולם יש כישרון, לחלק יותר ולחלק פחות, אבל מה שעושה את ההבדל הוא ההקרבה. בליון הייתי מרוכז. לפעמים שיחקתי כמחליף, לפעמים לא זומנתי בכלל – אבל המשכתי לעבוד. עבדתי, עבדתי ועבדתי, ובסופו של דבר קיבלתי את ההזדמנות – ונכנסתי לעניינים”.

הביקורות
“הכדורגל השתנה מאוד. אנשים חושבים שחלוץ צריך רק להבקיע, ואם משחק אחד הוא לא כובש – יש בעיה. צריכים לדעת לעשות המון דברים. לדוגמה רונאלדו הברזילאי. הוא לא היה רק מבקיע, הוא היה עושה הכל. מבחינתי הוא מודל לחיקוי, כמו זידאן. אם אני אבקיע שער אבל לא אגע חוץ מזה בכדור לאורך 90 דקות, אני לא יכול להגיד שלא עשיתי כלום – אבל אני אוהב להגיע הביתה כשאני מרוצה מהמשחק שלי. אני רוצה להראות יותר מהמשחק שלי. זה קשה, אבל לאט לאט אני משכנע אנשים”.

העמדה על המגרש
“מה זה מספר 9? מה זה מספר 10? תגידו לי. אני חושב שאני שחקן שיש לו קצת מכל דבר. אני אוהב מהלכים מהירים, נגיעות, תנועה. השתניתי לאורך השנים ואנשים כבר מתחילים להבין שאני חלוץ מודרני, שיכול להיות שותף ליותר מהלכים ולעשות דברים שונים”.

רונאלדו הברזילאי
“התחלתי לראות כדורגל בגללו. ניסיתי לחקות אותו, אבל זה בלתי אפשרי כי אין עוד אף אחד כמוהו. הדרך בה הוא היה מתקדם עם הכדור, הבעיטות…”.

 

 

ההגעה למדריד
“הייתי עם חברים והתקשרו אליי מהמשפחה ואמרו לי “בוא הביתה!”. אמרתי להם שאני לא יכול עכשיו, והם התעקשו: “בוא הביתה! פלורנטינו פרס כאן!”. לא דיברתי יותר מדי. רק אמרתי לו שלום. פתחתי את הדלת וראיתי אותו. אני זוכר מה הוא אמר. הוא שאל אותי: “יש לי את המילה שלך?”. אמרתי לו: “כן, ברור”. לא הייתי ערוך נפשית למשמעות של לשחק בריאל מדריד. הקבוצה, האוהדים, הלחץ, העיר. הייתי לבד. לא דיברתי ספרדית. זה היה קשה. אם אתה לא מרגיש טוב מחוץ למגרש, קשה להיראות טוב כשאתה עליו. זה מה שקרה לי בעונה הראשונה. אתה נכנס לחדר ההלבשה ורואה את השחקנים הטובים ביותר. הייתי מאוד צעיר וזה היה מאוד לא פשוט. באמת. ליון ומדריד אלה שני עולמות שונים”.

כריסטיאנו רונאלדו
“הוא היה מדבר איתי המון, כי הוא ידע קצת צרפתית. הוא אמר לי שכל מה שאני צריך אני יכול להגיד לו, אבל היה לי קשה להיפתח. בזכות כריסטיאנו, לאורך השנים שיניתי את המשחק שלי – כי הוא היה שם. בליון הייתי זה שמבקיע, במדריד נגעתי יותר בכדור. הייתי הילד שמשחק ליד זה שמבקיע פעמיים או שלוש במשחק”.

השפה
“לקח לי משהו כמו שנתיים וחצי ללמוד ספרדית. אני מודה שזה היה לי קשה”.

זידאן
“אנחנו מתואמים. אנחנו מבינים כדורגל באותו האופן. לפעמים אני מדבר איתו על דברים שעל המגרש אולי נראים בסיסיים, אבל הם ממש לא. בחדר ההלבשה זה אותו הדבר כמו על המגרש, יש לו את היכולת לפתור בעיות בצורה טבעית. הוא אף פעם לא צועק, הוא אדם מאוד רגוע. זה עוזר לנו, כי אנחנו יכולים לעשות טעויות – אבל הוא מעדיף למצוא פתרונות מאשר לצעוק על הבעיות”.

סרט הקפטן
“ראמוס הוא המנהיג על המגרש ומחוצה לו. אני חושב שהמנהיגות הזאת היא משהו שנולדים איתו. אני יותר קפטן של חדר ההלבשה”.

הכושר הגופני
“התחלתי לדאוג יותר לעצמי מחוץ למגרש. תזונה, שינה טובה יותר, אימונים בבית. אלה פרטים קטנים שבסופו של דבר מציבים אותך בטופ ומונעים פציעות. כשיש לי שבוע אימונים, אני עובד עד שאני מת – כי בשבת יש משחק ואני רוצה להיות בו טוב. אתה משחק כמו שאתה מתאמן”.

הנבחרת
“הייתה לי בעיה וחשבתי שאני מוכרח לדבר עליה עם המאמן, אבל מעולם לא קיבלתי הסבר. אני חושב שזה משהו שמגיע מלמעלה, ושם זה נגמר. הדבר הטוב הוא שזה מאפשר לי לנוח יותר ולהיות 100% בשביל מדריד. לא כאב לי לראות את הנבחרת זוכה במונדיאל. ברור שרציתי להיות שם, אבל זכיתי בהמון תארים. בכנות, כאב לי יותר שלא קיבלתי הסברים מאשר לא להיות כשהנבחרת הניפה את גביע העולם. אבל זה לא משנה. הסיפור הזה נגמר ואני מתרכז במועדון שלי”.

ילדים
“יש לי שניים והם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. איתם אני רגוע יותר. הם בני 3 ו-6. אני בחור שמאוד מחובר לבית. אני מתאמן בכל יום ואז נשאר לנוח בבית”.

ספקות
“מעולם לא שקלתי לעזוב את מדריד, גם לא בתקופה הכי גרועה שלי. אני תמיד חושב איפה אני יכול להשתפר ולמצוא פיתרונות לבעיות. יש שנים שהדברים לא הלכו לי טוב, אבל בסופו של דבר אני מנסה להיות שם ברגעים החשובים. מה שעובר לי אז בראש זה שאלה משחקים שאני יכול להוכיח מה אני שווה. עם הגישה הזאת אני עולה לכר הדשא”.

אחרי הפרישה
“כשהקריירה שלי תסתיים אני אמשיך להיות מחובר לכדורגל, זה בטוח. קשה לי לראות את עצמי כמאמן, כי זה לא רק להציב 11 שחקנים בהרכב. צריך לתת הסברים, להיות קרוב ליציע. זה יכול להיות נחמד, אבל אני חושב שזאת יותר מדי עבודה”.

העתיד
“אני לא יודע כמה זמן אשאר ברמה הגבוהה. אני מתקדם מעונה לעונה. יש לי חוזה עד 2022 ונראה מה יקרה. מה שבטוח, פלורנטינו לא יצטרך הפעם לדפוק לי על הדלת של הבית – כי היא תמיד נשארת פתוחה בפניו”.




אולי יעניין אותך גם...

Subscribe
מעקב אחרי דיון
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x